פסק-דין בתיק ת"א 10966-11-11

מבוא:

תביעה לתשלום מסי ארנונה, לשנים 2006-2007 שהוגשה על-ידי עיריית רמת-גן (להלן: " התובעת"), כנגד מועדון כדורת דשא ברמת-גן, (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת טוענת, כי יש לפטור אותה מתשלום ארנונה לשנת 2006, עבור הנכס הנשום, ברחוב רוקח ברמת-גן (להלן: "הנכס").

לטענתה, חיוב הארנונה שהוטל הינו שגוי, שכן, נעשה מסחרי. לפיכך, יש להמירו בחיוב המתאים, לפי צו הארנונה.

לפי הסכמה דיונית שהציגו באי-כוח הצדדים, ויתרו האחרונים על הגשת ראיות והמחלוקת צומצמה לשאלת חלותו של סיווג הנכס לשנת 2007 על חבות הארנונה לשנת 2006. הרקע להסכמה דיונית זו, נעוץ בכך, שועדת ערר בעיריית רמת-גן קבעה ב- 06.10.08, כי יש לשום את חיוב הארנונה על הנכס, לפי סעיף ב'4 לצו הארנונה (תעריף אולמות הספורט), הנמוך בעשרות אחוזים מהחיוב שהוטל קודם להחלטה בערר, וכך נקבע:

" אין ספק שפעילותה של העמותה היא במסגרת אולמי ספורט ולכן יש לסווגה לפי סעיף ב-4 לצו הארנונה. נראה לנו כי צודקת העוררת שכן על פי הניסוח של צו הארנונה יש לסווגה לפי תעריף דומה, והתעריף הדומה במקרה הנדון הוא תעריף של אולמות ספורט. הערר מתקבל ויש לתקן את הנכס נשוא הערר בארנונה בשיעור של 33% לאולמות ספורט מסחריים".

הגם שהצדדים מסכימים ביחס לחיוב הארנונה המופחת לשנת 2007, חלוקים הם לגבי השלכת החלטת ועדת הערר על חיוב הארנונה לשנת 2006. התובעת טוענת, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום על-פי סיווג הנכס שקדם להחלטת ועדת הערר, היינו, "עסק מסחרי". הנתבעת גורסת, כי יש להחיל את ההפחתה בארנונה, גם על החיוב לשנת 2006.

גדר המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים עניינה, כאמור, בשאלה אם רשאית הנתבעת לטעון כנגד שומת הארנונה לשנת 2006 בחלוף המועד להגשת השגה, הגם שסיווג הנכס שונה בשלב מאוחר יותר על-ידי התובעת עצמה.

תמצית נימוקי הצדדים:

התובעת טוענת, כי משנמנעה הנתבעת מלהגיש השגה כדין, או מלכפור בקבלת הודעות החיוב החודשיות, אין היא רשאית להעביר את הדיון בעניין זה לבית המשפט. הסמכות לדון בטענות מסוג זה ובעיקר, עניינים הקשורים בסיווג הנכס, מוקנית אך ורק למנהל הארנונה ולועדת הערר. לדידה, יש להסתמך על ההלכה המשפטית הקובעת, כי אין לעורר טענות מסוג זה, במסגרת הליך משפטי לתשלום ארנונה כאשר ניתן היה להעלותן באמצעות השגה במועדים הקבועים בחוק.

הנתבעת טוענת, כי מטעמה הופעל מועדון כדורת למבוגרים ולנוער מאז שנת 1981, לרווחת הציבור.  בפועל, טוענת היא, לא הומצאה לה שומת מס ביחס לתקופה נשוא התביעה ולאור זאת, מושתקת התובעת מלטעון לסופיות השומה. בדעתי להתעלם מהטיעון העובדתי שבו נעשה שימוש, זאת לנוכח הסכמת הצדדים אליה התייחסתי בפתח הדברים.

הבסיס להסכמה הדיונית ראה את מיצוי ההכרעה המשפטית, כמוקד המחלוקת. אמור מכאן, כי אין בית-המשפט רשאי לדון בשאלות עובדתיות או במחלוקות בעלות גוון עובדתי. הנחת המוצא הינה, כי הנתבעת הפעילה מועדון ספורט באופן רצוף, הן בשנת המס 2006 והן בשנים שלאחריה. הנחה נוספת הינה, כי ביחס לשנת המס 2006 הופקה שומה סופית וזו התקבלה אצל הנתבעת.

דיון משפטי:

האם רשאית הנתבעת לטעון לשינוי בסיווג הנכס, שעה שלא "תקפה" את שומת 2006 באמצעות השגה?

סעיף 3 ל חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, קובע:

3.    (א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)  הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;